משב הנדסת אוויר ומיזוג 1965 בע"מ נ' רשות שדות התעופה ישראל

החלטה

1.לפני בקשה לשומת הוצאות עפ"י תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").

2.בהתאם לפסק דינה של כב' סג"נ השופטת ד"ר פלפל, מיום 7/3/13, התקבלה חלקית התובענה.

הנתבעת חויבה לשלם גם שכ"ט עו"ד בסך 150,000 ₪ + מע"מ ונקבע כי "זכאית התובעת להחזר הוצאותיה, אותן יישום הרשם".

3.התובעת מבקשת החזר תשלומי אגרות בימ"ש (מחצית ראשונה ,תשלום בגין הגדלת סכום התביעה ומחצית שניה) בסכום משוערך של 284,268 ₪.

כמו כן מבקשת החזר הוצאות עבור תשלום למומחה מטעמה ,מר עופר חימוביץ , סכום משוערך של 76,221 ₪.

סכומים אלו בצירוף מע"מ הם בסך 425,337 ₪.

4.הנתבעת טוענת, כי יש לדחות את הבקשה. מפנה לתקנה 512 (ב) לתקסד"א, שם נקבע כי בימ"ש או רשם רשאי להתחשב בעת פסיקת ההוצאות בשווי הסעד השנוי במחלוקת ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון.

במקרה דנן, כ- 70% מסכום התביעה לא התקבל בפסק הדין. הפרשי אגרה ששולמו בגין הגדלת סכום התביעה לא היו נדרשים שכן מלוא התביעה בגין אותה הגדלת סכום נדחתה בפסק הדין וכמו כן בימ"ש פסק לטובת התובעת שכ"ט עו"ד גבוה במיוחד.

5.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים (לרבות התשובה לתגובה) הגעתי למסקנה ולפיה יש לקבל הבקשה במלואה מהנימוקים כדלקמן:

א)באשר למסגרת הנומטיבית:

תקנה 513 לתקסד"א קובעת:

חישוב 990"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

תק' (מס' (1)אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

2)שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.

בהלכת לונדנר. רע"א 2993/04 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יצחק לונדנר ואח' פ"ד נח (5) 49, 53, קבע ביהמ"ש העליון ביחס לשומת ההוצאות שפורטו בתקנה 513 (1) כי:

"בהיעדר הוראה אחרת בפסק-הדין של בית-המשפט אין נתונה למזכיר או לרשם סמכות שבשיקול-דעת להפחית מהוצאות אלה. הוראה זו מתיישבת עם התפיסה שלפיה בית-המשפט הדן בעניין הוא זה שבידיו נתונים הכלים להחליט אם ראוי בנסיבות עניין נתון להטיל על בעל-דין שהפסיד במשפט את מלוא ההוצאות הרגילות שנצמחו עקב ניהול התביעה או שמא רק את חלקן, ואם מצא כי אין לסייג את זכות בעל-הדין להוצאות אלה, אין שיקול-דעת למזכיר או לרשם להפחיתן בשלב השומה. אשר להוצאות אחרות שאינן בגדר הוצאות רגילות, עליהן חלה תקנת משנה (2), ואלה נתונות, על-פי לשון התקנה, לשיקולו של הרשם לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, ועל-פי אמות מידה שהותוו בלשון התקנה".

לעניין זה ראה גם פסק הדין ברע"א 519/08 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' עוואד בסעיף 10.

ב)תקנה 513 לתקסד"א מבחינה בין סוגי הוצאות משפט.

לגבי אגרות בימ"ש, הוצאות פרוטוקול, לרבות העתקתו וצילומו, דמי המצאת כתבי בי דין, מס בולים, דמי בטלה לעדים, שכר רופאים ומוחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה לעדים בישראל "וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה" – יכול הרשם עפ"י תקנה 513 לתקסד"א, אף ללא צורך בבקשה, לפסוק את ההוצאות אשר יהא "צירופם של אלה" כאמור בתקנה 513.